‘מופי גות

הסטריאוטיפ הנפוץ ביותר לגותים מצוברחים,

הם אלה שלוקחים את הכל כ – “כהה וקודר”,

את כל ההיבט של “הגותיקה” הרבה יותר מדי ברצינות.

הם מאמינים שבשביל לגדול אל תוך התרבות הגותית

אסור להיראות שמח ליד אנשים אחרים.

ובדרך כלל נוטים לסגור את עצמם בחדרם בבית

ולכתוב יומנים או שירים על חרדה, אבדון והדיכאון שלהם,

או שהם נמצאים בפינות החשוכות של המעדונים או הפאבים,

בשביל שמישהו ינסה לדבר איתם.

(בשביל שיוכלו לומר שהם מעדיפים להיות עם עצמם לבד).

ובאשר למוזיקה שהם שומעים:

הם יכולים להאזין לכל סגנון מוזיקה כל עוד היא עצובה, אפלה

ו”אומרת את נשמתם המתה”.

הם גם הסוג הגותי שלובש הכי הרבה שחור שאפשר,

וסביר להניח שהחדר שלהם רובו צבוע בשחור עם מילים על הקיר של שירים

ושל הכתיבה שלהם.

יש כאלו שצובעים גם את הנורות שלהם בחדר.

רוב הגותים האחרים נוטים להגדיר את ה”גותי המצוברח ” כמאוד מעצבן,

בגלל שהם מורידים את התרבות הגותית לתרבות

שכל הזמן רוצה תשומת לב וכל הזמן מדברת על כמה שהחיים

שלהם נוראיים.

הם יכולים להיות כל סוג של גות’ ביום רע.

אם אתם מעוניינים להיות חברים שלהם,

במקרים שלהם – אפשר לתת להם בצחוק נשיכה בצוואר או פשוט חיבוק חזק,

והם יאהבו אותך ויאהבו להיות בסביבתכם.